סחרחרת ההרים של משקלך

מה מבדיל בין אכילה של אנשים השומרים לאורך שנים על משקלם, לבין אנשים אשר משקלם משתנה מדי כמה שנים?
האם משפט זה מוכר לכם?
"במהלך השנים עשיתי המון דיאטות, בכל הדיאטות שעשיתי עליתי וירדתי במצטבר 180 לפחות ק"ג".האם קרה לכם פעם שהצלחתם מצוין בדיאטה? נכנסתם לתוכנית דיאטה מסוימת, אולי בקבוצת דיאטה, אולי עם דיאטנית, אולי בצום מיצים, דיאטה דלת פחמימות, ידעתם בדיוק מה אתם נדרשים לאכול, אכלתם לפי התפריט, היה לכם סדר יום מאורגן, הגעתם כמעט, ואולי אפילו ממש למשקל הרצוי לכם, שמרתם מצוין והרגשתם מצוין, הרגשתם בשליטה, שאתם מצוינים, מצליחנים, דוגמנים, על גג העולם.

האם קרה לכם פעם שלא הצלחתם בתוכנית הדיאטה? הלכתם באדיקות לקבוצה, אכלתם לפי התפריט, עשיתם פעילות גופנית, דיקור סיני להפחתת תחושת השובע, טיפטפתם טיפות או ריססתם תרסיס להפחתת ההתמכרות לסוכרים והמשקל שלכם לא ירד….מה שעבד בפעם הקודמת לא מצליח עכשיו….המשקל לא יורד…

אתם מתוסכלים, אתם זוכרים שפעם קודמת הצלחתם, הירידה היתה בהישג היד שלכם אבל כעת המטרה מתרחקת, כל שבוע בשקילה אתם רואים את מטרת המשקל היורד יותר ויותר מתרחקת. ואז מתחילים להישקל פעם ליום, אולי גם פעמיים ליום….ואולי גם יותר…..והמשקל תופח כלפי מעלה. ואז אולי אתם מתנהגים בדיוק ההפך…נמנעים משקילה ונעשים מאוד מאוכזבים מעצמכם, מהקבוצה, מהדיאטנית, ממערכת הרפואה שלא נותנת פתרונות. זה קרה לכם פעם? ופתאום מצאתם עצמכם מעלים את מידת הבגדים בארון לפחות בשתי מידות?

מה השתבש הפעם? למה הירידה לא מצליחה?
אחד המנגנונים העיקריים שמשתבש במשטרי ניקוי רעלים למיניהם ודיאטות לא מאוזנות גם אם הם לטווח קצר " רק בשביל לתת תנופה ומוטיבציה" כאלו ואחרות היא תחושת הרעב והשובע. עוצמת היכולת הטבעית להרגיש משתנה.
כאשר התחלתי בעבודתי בתחום הפרעות האכילה למדתי שאנורקטיות מרגישות בתחושת רעב מתמדת, תחושת הרעב משגעת אותן, אולי גם לא מאפשרת להן לישון, הבטן מציקה וכואבת להן, הבטן ממש נדבקת לגב מרוב תחושת רעב מתמדת 24/7. האומנם?

מה קורה לנו במצב הבריא? הרגשת רעב לאורך זמן משגעת אותנו. אדם בריא חווה את תחושת הרעב מאופן מתמיד ומציק, ועד שלא ייתן לה מענה באוכל לא יוכל להמשיך לעבוד או להתרכז בעבודתו.

כולנו מכירים את התחושות האלו, נכון? ואולי לא? אולי המנגנון יכול להשתבש? מה זאת אומרת מנגנון משובש?
בקליניקה, הבנות המקסימות הרוצות רק לרזות ומרעיבות את עצמן במשך זמן ממושך, לאורך חודשים ואפילו שנים, סיפרו לי שאינן חשות בתחושת הרעב כלל. הן לא חשות רעב. הן לא יודעות מהו רעב….הן לא זוכרות מהי תחושת הרעב. הן לא אוכלות מתוך תחושת רעב, הן אוכלות מה שרשום בתפריט. אם יאכלו לפי תחושת הרעב ידחו את האכילה עוד ועוד. הן שבעות מהר מאוד. וכל פרוסת לחם עם גבינה גורמת להן להגיש תחושת כאב בטן ו"פיצוץ" מרוב שובע. הן שותות כל היום, עסוקות בלעיסת מסטיק ומחזקות את תחושת השובע שלא משאירה לרעב הקלורי מקום.

האם נושא תחושת הרעב והשובע מענין אותכם?
נחזור אחורה לשנת החיים הראשונה. האם ראיתם תינוק יונק/אוכל מבקבוק? מתי הוא מתחיל לאכול ומתי הוא מסיים את האכילה שלו?
האם ניסיתם להמשיך להאכיל תינוק אחרי שסיים את האכילה שלו? האם תינוק שבע ימשיך לינוק? התשובה היא חד משמעית: לא! תינוק שבע לא ימשיך לאכול.
בעבודתי ובמחקר האישי שערכתי גיליתי שרעב והשובע שיכים לקשת תחושות הגוף כמו עייפות, כאב, כאב ראש, בחילה, גירוד, נימול ועוד.
בסולם המודד תחושות יש כ-5 עוצמות-דרגות. בדיוק כמו תחושת כאב. 0.כאב חזק מאוד, 1.כאב חזק, 2.כאב בינוני, 3.כאב חלש 4.ללא כאב.
כך קיים סולם למדידת עוצמת רעב: 0.רעב חזק מאוד, 1.רעב חזק, 2.רעב בינוני, 3.רעב חלש 4.ללא רעב.

יש סולם לעוצמות השובע: 10.שובע חזק מאוד-פיצוץ, 9.שובע חזק, 8.שובע בינוני, 7.שובע חלש 6. ללא שובע.
ישנם אנשים, ברובם שמנים, החוששים להרגיש את תחושת הרעב בעוצמה החזקה מאוד. הם תמיד יאכלו במצב של רעב בינוני מחשש שמא כאשר יחושו את תחושת הרעב לא יוכלו לתת לה מענה באוכל (בלא מודע נוצר בעברם קשר בין תחושת רעב ובין רגש שלילי אולי) ולכן הם "מקדימים תרופה למכה" ולא מאפשרים לעצמם, באופן לא מודע, להגיע למצב רעב חזק מאוד כי אולי יש שם חוסר אונים? בעוצמת השובע- הם מרגישים ממש שבעים רק במצב של שובע חזק מאוד-מפוצץ.
מה מבדיל בין אנשים השומרים על משקלם לאורך שנים, (למשל דיאטניות) האוכלים בהתאמה למיקוד השליטה הפנימי באכילה לבין 95% היורדים

ועולים בסחרחורת ההרים המשקלית?
אנשים השומרים על משקלם לאורך שנים מתאפינים ביכולת לחוש את כל עוצמות מדדי הרעב ואת כל עוצמות מדדי השובע. הם סומכים על עצמם שיוכלו לתת מענה לרעב, הם אוכלים לפי זמנים אך גם יכולים לדחות ארוחות. הם בד"כ אינם שוכחים לאכול כי גופם מאותת להם מתי שהם חשים רעב אך אם הם עסוקים מאוד, יוכלו לדחות את הארוחה ולחיות בשלום עם תחושת הרעב המציקה, הם יחכו לזמן ארוחה כי הם אינם חוששים לחוש את מלוא תחושת הרעב. הם חשים בגופם את ההבדלים הפיזיולוגיים בדרגות הרעב והשובע. כאשר אוכלים בישיבה, לאט, רואים את כמות המזון מול העיניים, שומעים את הלעיסות, חשים את הטעם והמירקם, קל יותר לזהות את תחושת השובע הנוח ושם לעצור. אם האוכל היה ממש טעים ויש אכילת יתר, אנשים אלו לא יכעסו על עצמם. לא יבטיחו לעצמם הבטחות שוא: "בפעם הבאה זה לא יקרה לי, אני אעצור בזמן" לא! הם רוצים להחזיר לעצמם את התחושה הטובה של השובע הנוח כדי להרגיש יותר טוב בבטן ולא להרגיש מפוצצים, סומכים על גופם שיתאזן מחדש וזה מה שיגרום להם לאכול אולי פחות, אולי לדחות את הארוחה הבאה. ויש גם מדי פעם אכילה בהסח הדעת, אכילה בעמידה…מופעלת גמישות באכילה לאורך זמן.

ואתם, כיצד אתם נוהגים?
מה גורם לכם להתחיל לאכול, ומה גורם לכם לסיים לאכול?

סחרחורת ההרים של משקלך